המכון מורכב מחדר קבלה קטן יחסית, אולם אימונים גדול ודלת קטנה המובילה לחדר מלתחה ולאחריה עוד דלת ביוצאת לחדר שינה רחב.
דני (VOICE OVER)
אני עוד זוכרת את ההתחלה, מלפני חצי שנה, עברתי אז ברחובות שבסביבה, תליתי והדבקתי שלטים, פניתי לחברות היי טק שהיו באזור התעשייה לא רחוק והצעתי להם לקיים לעובדיהם קורסים בהגנה עצמית, פיזרתי כרוזים בבתי ספר ובמתנ"ס שהיה לא רחוק. קשה להאמין עד כמה האנשים לא מאמינים לבחורה, כמעט ילדה, שהיא יכולה להיות לוחמת לכל דבר. "זאתי תלמד אותנו?" הם נחרו בבוז. לאט לאט התחילו להגיע תלמידים. תחילה הגיעו הילדים הקטנים. העובדה שהייתי בחורה דווקא עזרה לאימהות בסביבה להחליט לשלוח את בנותיהן אלי. הן ידעו שהן לא תסבולנה משוביניזם גברי, ועדינותי ונשיותי דווקא מצאה חן בעיניהן. הן לא מתארות לעצמן שביום מן הימים מי מהבנות שתתמיד אתי ותעלה בדרגות תהפוך בעצמה "לחיית טרף" מהלכת על שתיים, אבל האמת היא שבשביל זה משלמים לי, לא?
דני מדריכה באימון כמה ילדות קטנות.
דני (VOICE OVER)
הייתה גם אם אחת שדווקא חששה שאני לסבית או משהו כזה, שלחתי אותה לעזאזל אבל לאחר שבוע הבת הקטנה שלה הופיעה במכון, דווקא ילדה מוכשרת. הכי אני אוהבת את הגברברים. היו כמה כאלה שבאו בפוזה, עם חגורות חומות, כחולות ושחורות. הם חשבו "כולה ילדה" וחטפו ממני כהוגן. כתוצאה מכך, למדו לקח בל יישכח, נשארו ובאו ללמוד אצלי בקביעות. אלה מרכיבים כיום את הבסיס העיקרי של קבוצת המבוגרים שלי. מאז, הגיעו עוד כמה מבוגרים, כולם סיפורים בפני עצמם.
דני פוקחת את עיניה ולאחר כמה זמן היא קמה. היא לוקחת מגבת ומתכוננת להיכנס למקלחת שבמכון.