יום. חוץ. פינה נידחת לאורך הירקון
איתי הרשקוביץ עומד ומדבר כשברקע, נחל הירקון. סירת משוטים ובה אב ושתי ילדותיו חותרים לא רחוק ממנו.
איתי
בימים האחרונים הצטרף אל הנביא בן לוויה. מסתבר שהוא אח בביה"ח שבו עבר הנביא אשפוז כפוי. הנביא, כמו תמיד, מתחמק מלהתראיין אך מתי, אח ראשי במחלקה בביה"ח, ועכשיו גם 'עוזר הנביא', נעתר לענות לי על כמה שאלות.
איתי מסתובב הצידה. מתי עומד מולו, מקל בידו. הנביא לעומת זאת יושב על ספסל, מטרים ספורים מאחוריו, נשען בידיו על ברכיו. מנותק לחלוטין מהריאיון הטלוויזיוני המתרחש לידו.
איתי
מה שלומו של הנביא?
מתי
שלומו טוב. עד כמה שאפשר.
איתי
שאלה שתסקרן את הצופים בבית, מה גורם לך, אדם מהיישוב, לעזוב את העבודה וללכת אחרי הנביא?
מתי
לא עזבתי את העבודה אבל אני מבקר בקביעות את הנביא.
איתי
מה מניע אותך?
מתי
בימים האחרונים התנכלו לנביא ואני חשתי צורך להגן עליו. הוא איש יקר אשר משלם קורבן בשביל כולנו.
איתי
מי בדיוק מתנכל לנביא?
מתי
אני לא יודע. אני רק יודע שאני כאן כדי להגן עליו.
הוא מסמן בתנועת ידו האוחזת במוט.