מישהו מהחבורה
נביא! מי האלוהים שלך?
מישהו אחר (צוחק בפראות)
יש לו אלוהים חילוני?!
הנביא פוסע נמרצות ועקבי סנדליו מעיפים חול תוך כדי הליכתו בחול העמוק. הבחורים מקיפים אותו תוך כדי ריצה ואחד מהם חוסם את דרכו.
הנביא
תנו לי ללכת בבקשה.
הבחור שחוסם אותו
אפוא אלוהים שלך עכשיו? אוכל חזיר שכמוך?
הבחורים צוחקים בפראות. אישה זקנה עם כלבלב יורדת בכיוון אליהם. היא מרגישה שהנביא מאוים כי הוא מוקף אך היא לא מזהה מיהו. הנביא מנצל את השיתוק הרגעי שאוחז בבחורים עקב הופעתה ופורץ בריצה בין שומריו. אחד מהם תופס אותו בידו והשאר צוחקים. בתנועה מהירה מצליח יורם לנער מעליו את שובו והוא רץ בכל כוחו לעבר המדרכה.
אחד הבחורים
שלא תעז יותר לבוא לכאן! אתה שומע?!
האישה הזקנה נעמדת לידם ומביטה במה שקורה במבט חמור. כלבה הקטן חושף שיניים ומגרגר בכעס כלפי הצעירים. הנביא מגיע בינתיים למדרגות ועולה בריצה לעבר הטיילת. שם הוא נעלם בין האנשים הפוסעים לעת שקיעה. הבחורים נסוגים ממבטם הזועם של הזקנה וכלבה.
חוץ. לילה. כנס סיום שנתי של בית ספר תיכון
מאות רבות של הורים ותלמידים גודשים את האמפיתיאטרון שבמרכז הבית ספר, הצר מלהכיל את כל המוזמנים. התלמידים מסתובבים במסדרונות ומאחורי הבימה, בעצבנות חייכנית שלפני טקס פרידה, כולם לבושים בחולצות לבנות ובמכנסיים וחצאיות שחורים. שיר ארץ ישראלי מתנגן ברעש ברקע. המוסיקה נקטעת בחריקה. הקהל, דחוס כולו, כבר יושב ומחכה בקוצר סבלנות חלק מהקהל מתחיל במחיאות כפיים קצובות כדי לזרז את הטקס.
קול צפצפני של מורה ברמקול (VOICE OVER)
ההורים מתבקשים לשבת, מיד נתחיל בטקס הסיום.