פנים. לילה. סלון ביתו של הנביא
איריס יושבת על ברכיה תוך שהיא מחבקת נואשות את ישי בנה. בכיה מתעצם ללא מעצור, גווה רועד כולו.
איריס
אבא בא! אבא בא!
על מסך הטלוויזיה מולה נראה יורם בארשת פנים נחושה, זוהר בתוך ענן האור האפור ופוסע לעבר הרחוב שבו הוא גר.
חוץ. לילה. רחוב
איתי בתוך הילת הזוהר האפור מחזיק את המיקרופון בידו.
איתי
איננו יודעים מה הנביא עושה אך האורות כאן הם עצומים! כל מה שנמצא בסביבת הנביא הופך גם כן לזוהר בעצמו, מעולם לא נתקלנו בדבר שכזה!
חוץ. לילה. מתחת לבית הנביא
כל הרחוב מואר באותו אור אפור זוהר מוזר. הנביא מגיע אל מול ביתו. הוא מגיע לאותה פינה ממול הבניין שבה היה עומד וצופה על מרפסת דירתו בתחילת דרכו כנביא. הוא מתעכב לשנייה, מביט שוב כלפי מעלה כלפי דירתו, בפעם האחרונה.
איתי (VOICE OVER)
רבותיי! יש לנו נס! יש לנו אירוע נסי! אור מן השמים! (משתנק לרגע ומיד ממשיך בהתלהבות ומבלי להתבלבל) רבותיי! תמיד אמרתי לכם שיש משהו בבחור הזה!
הנביא נבלע בתוך חדר המדרכות המתמלא באור מסנוור. בעקבותיו נכנסים צלם הטלוויזיה ואיתי. הם עולים קומה אחת, אולם כאשר הנביא מגיע לקומה א' הוא מסתובב לעברם ובלי מלים מושיט ידו בתנועה של "עד כאן". הם נעצרים, המצלמה ממשיכה לצלם את הנביא ממקום עומדם. הנביא, בפעם האחרונה עולה את המדרגות האחרונות לביתו. אורות אפורים זוהרים פורצים דרך חרכי דלת ביתו. הנביא מגיע לדלת ביתו, פותח אותה. אור אפור עז מסנוור את איתי, את הצלם ואת צופי הטלוויזיה בבית. צלליתו של הנביא נעלמת בתוך האור ואז נסגרת הדלת בתנופה ואיתה כבים לפתע כל האורות.
CUT TO
מסך שחור למס' שניות