חוץ. יום. חוף הים
הנביא (מסיים בתוכחה)
תעשו כל אחד את חשבון הנפש שלו!
הנביא מסיים לדבר ורעש עז של מחירות כפיים וקריאות התלהבות מציף את החוף. הנביא מושיט לאחד המצילים בחוף את המגאפון ואחר כך, קופץ מגב הסירה ההפוכה לחוף. ערימות של ציפורים מתות מונחות מסביב לסירה עליה עמד הנביא. חוף הים התל אביבי ריק ממתרחצים והמים מלאים בגלי ים רוגשים וקצף לבן. הנביא פונה לדרכו ברעש מחריש אוזניים של מאות אנשים נרגשים מדברים וצועקים. פתח נפער בקהל האנשים והנביא עובר דרכו. עוד אנשים ניגשים אליו, אחד מהם מחבק אותו בפראות ובהתלהבות אך יורם מושך עצמו בעדינות ממנו. ידיים נסתרות דוחפות לכיסי חולצתו ומכנסיו המרופטים שטרות כסף עד להתפקע.
הנביא מתרחק מעט מסוכת המציל וממאות האנשים, הזיעה ניגרת על פניו מהשמש התופחת. שני שוטרים פוסעים בחול העמוק בעקבות פקיד נמוך ושמן, בעל קרחת, לבוש בחליפה שחורה של עו"ד שנראה סובל קשות מהחום הכבד. כאשר יורם מתנתק מהאנשים ופוסע לדרכו, קורא בעקבותיו הפקיד.
פקיד בימ"ש (קורא לעבר הנביא)
אדוני! אדוני!
הנביא מסתובב בתימהון לעבר הפקיד ושני השוטרים.
הנביא
כן?
פקיד (נבוך משהו)
נשלחתי לכאן בצו בית משפט. שר הבריאות חתם הבוקר על צו לאשפוזך במוסד סגור, במטרה לבחון את… (הפקיד בולע את רוקו) שפיותך.
הנביא שותק, מרכין את ראשו. הפקיד והשוטרים סבורים שהוא חוכך בדעתו מה לעשות אך הנביא כלל אינו מתכוון להתווכח. לבסוף הוא מרים את עיניו ונועץ אותם בפקיד.
הנביא
תעשו את מה שאתם צריכים לעשות.
הפקיד נשען על אחד השוטרים, חולץ את נעלו ומרוקן אותה מהחול. חור קטן מתגלה בגרבו. השוטר השני מסמן ליורם להושיט את ידיו. הנביא מציית בעת שהשוטר אוסר אותו באזיקים.