הלנה
כן. אולי זה ירים את המורל לנביא שלנו.
מתי
את משהו…
שניהם צוחקים. החוצן מביט בהם בעיניו הצוחקות.
פנים. צהרים. בית הנביא
צלצול נשמע בדלת. איריס במכנסים קצרות וגופיית טריקו מפסיקה את רעש השואב אבק וניגשת ופותחת את הדלת בחרך צר. שואב האבק מוטל על השטיח בסלון דומם. היא פותחת את הדלת במלואה, ונתן נכנס פנימה ומחבק אותה.
נתן
אני יודע שזה היום החופשי שלך. באתי להפתיע אותך עם ארוחת צהרים.
איריס
זה לא ילך, הבן שלי עוד לא חזר מבית הספר.
נתן עובר מעל שואב האבק ומתיישב בספת הסלון, איריס מתיישבת לא רחוק מידי ממנו, אבל גם לא קרוב, במרחק נגיעה. לאחר שתיקה מושיט נתן את ידו ומלטף את שערה. הוא רוכן כלפיה. פניו קרובות מאוד לפניה. ידיו מלטפות באיטיות את פניה, מסביב לעיניה. אט אט, בתנועה כמעט לא מורגשת הוא מקרב את שפתיו ללחייה והוא מנשקה בעדינות. ידיו מאמצות אותה לליבו.
נתן (לוחש)
התגעגעתי אלייך …
תחילה היא לא מגיבה אך אט אט החיבוק הופך לאמיץ והנשיקות מתלהטות.
איריס (תוך שהיא מנשקת אותו)
חבק אותי נתן. חבק אותי.
חיבוקם הופך ללוהט. אחת מידיו מהדקת את גופה אליו בעוד השנייה מגששת על גופה, חוקרת את שדיה, מתעכבת על אחת מפטמותיה, לשונו מחפשת את לשונה. נשימותיהם כבדות. לפתע נשמע בדלת שקשוק מפתח ואיריס נרתעת לאחור כנשוכת נחש, הודפת את נתן המופתע. שנייה לאחר מכן, כשפניהם של נתן ואיריס עדיין סמוקות, פורץ לסלון ישי, זב דם במצחו וברכו נפוחה ואדומה. איריס קמה לקראתו בהלם.