פנים. לילה. בפרוזדור של בית מלון
מתי והלנה עומדים לפני דלת חדרו של הזר. הם מתוחים. מתי מסתכל לעבר הלנה ומחכה לאישורה. כשהוא רואה את תגובתה, הוא מכניס את הכרטיס המגנטי לחור הדלת. הדלת נפתחת בנקישה קלה והם נכנסים פנימה.
פנים. לילה. חדר במלון
הלנה ומתי נכנסים לחדר החשוך. מתי מדליק את האור, הלנה ניגשת לחלון ופותחת את הוילון. הטיילת התל אביבית מציצה אליה בשלל אורותיה.אחר כך היא מתחילה לפשפש במגירות השונות. באחת מהן היא מוצאת שני צילומים. כשהיא מסתכלת בצילום היא צונחת ויושבת על הספה, ידה על מצחה במבוכה.
מתי
קרה משהו?
היא שולחת את ידה למסור לו את הצילום, בלי להסתכל עליו. הוא נוטל את הצילום ומביט בו. הוא מסתכל בתמונתו שלו, חבוק עם הלנה באיזו בריכת שחיה של מלון וכדור אדום גדול צף במים שלידם. הם נראים מאושרים מתמיד. עיניהם של מתי והלנה חוזרים ונפגשים. חיוך עגום עולה אט אט על פניה של הלנה למול פניו הנדהמות של מתי.
הלנה (בקול צרוד מאוד)
תקרא מאחור.
מתי הופך את הצילום וקורא. מופתע לגמרי.
מתי
שנה מהיום.
מתי פולט אוויר מריאותיו בנשיפה. הוא מסתכל על הצילום השני ורואה בה את גן המבנים הלבנים (העיר הלבנה) באור לילי. הלנה נעמדת מאחוריו מציצה גם היא בתמונה.
הלנה
אני חושבת שהוא מנסה לומר לנו משהו.
הוא הופך את התמונה. כתוב שם: מתי בלבד, מחר. תשע בערב.
מתי (הפעם הוא בקול צרוד)
זוהי … הזמנה.