הילד השני מתכופף ונוטל אבן תוך כדי הליכה וזורק על ישי. האבן חולפת קרוב לרגליו של ישי, מחטיאה אותו במעט. ישי נתקף בפחד ומתחיל לברוח, מדדה בגלל כובד משקלו של הילקוט שעליו. הנערים צוחקים וממשיכים להשליך עליו אבנים. אחת מהן, פוגעת בילקוט, שנייה ברגל וגורמת לו ליפול על המדרכה הפתוחה למחצה, בינות תלוליות אדמת הכורכר. מבוהל הוא ממשיך לרוץ בבעתה, נוטש את תיקו, פניו בוכות, אחת מברכיו מכוסה בדם וחול עקב הנפילה שלו.
FADE OUT
פנים. יום. חדר טיפול
הלנה יושבת בכורסת המנהלים שלה ועסוקה עם המחשב. החדר ריק. תמונתו של "הזר" מביטה בה בצל של חיוך, עיניו מחייכות. תחושתה שהציור משטה בה. מידי פעם היא מביטה בציור, כאילו נוכחותו בחדר מפריעה לה להתרכז בענייניה. נשמעת דפיקה בדלת ולאחריה נפתחת הדלת למחצה. ראשו של מתי מציץ פנימה.
מתי
הלנה?
כשהוא רואה שהיא לבד בחדר הוא פותח את הדלת ונכנס פנימה.
מתי
הגעתי למשמרת לילה. יש דברים מיוחדים?
הלנה
לא, אבל מחר הנביא משתחרר.
מתי
אי אפשר להימלט מהחדשות.
הוא ניגש אל הציור ונותן "בזר" מבט מהורהר. הלנה מרימה עיניה למתי. יש ביניהם יחסי עבודה רבי שנים וכבוד הדדי. שתיקה קצרה כשהלנה שקועה עדיין באיזה מסמך שהיא כותבת למסוף המחשב שלה.
מתי (VOICE OVER)
אז זה החייזר שלנו?
הלנה מרימה את עיניה כאילו היא מופתעת מכך שמתי עדיין בחדרה.
הלנה
כן מתי. זה החייזר בכבודו ובעצמו.
מתי
נחמד… אני מבין שאת רוצה לחפש אותו.