ילד מכיתה ו' (אוחז במטאטא ושר)
אני הנביא. אני אשרוף את כולכם באש! אני הנביא ואני אזיין את כולכם!
ישי (מתחנן, מרגיש לא טוב)
תלכו מכאן בבקשה.
ילד שני מכיתה ו' מתקרב לבנו של יורם ומושך באוזניו, תוך שהוא רוקד.
ילד שני (רוקד)
נשרוף! נשרוף! נשרוף את כולכם!
לשמע ההמולה נכנסת לכיתה מורה. שני התלמידים מכיתה ו', מבוהלים משהו, נסוגים לפתע, בורחים החוצה תוך שהם עוברים על פניה של המורה. המטאטא נשמט מידיו של הראשון בעוזבם את הכיתה ונופל בקול נפץ אל הרצפה. בנו של יורם, יושב על כיסאו, ראשו נשען על ידיו שעל השולחן והוא בוכה חרישית, אוזניו עדיין אדומות מהמשיכות. אחת מחברותיו לכיתה מביטה בו מהצד בצער. המורה מתקרבת. היא גוחנת מעליו, ידה על כתפו.
מורה (ברגישות)
הי תלמיד, הכול בסדר?
ישי (מבעד למסך דמעותיו)
כן. כן.
חוץ. יום. בדרך הביתה מביה"ס
ישי, בנו של הנביא הולך הביתה לאחר שעות הבית ספר. הרחוב ריק למדי בגלל החמסין הכבד. קטע של המדרכה נמצא בתהליכי שיפוץ. ערמות חול ולבנים מוטלות בצד תעלת חול פתוחה ולא עמוקה. שני הילדים הגדולים מכיתה ו' מופיעים לפתע מס' מטרים מאחורי ישי.
ילד מכיתה ו' (בהתרסה)
היי! הנביא!
ישי קופא על מקומו שנייה, מסובב את ראשו לראות במי שמדובר. ברגע שהוא מבין מי ההולכים מאחוריו הוא מזרז צעדיו בפחד לא מוסתר.
ילד (באיום)
היי! אתה לא שומע כשמדברים אליך?