אח
כולם שקטים. הנביא שלנו לא משמיע ציוץ.
מתי
הוא אמר משהו מאז שהוכנס לכאן היום?
אח
לא, הוא שותק ומכונס בעצמו כל הזמן
מתי מחזיר את הגיליון הרפואי של החולה לתוך מתקן הגיליונות של שאר החולים. האח השני עושה לעצמו ברקע קפה ומתיישב קרוב לאחות. קרוב מידי. היא מצחקקת והוא שולח יד קלה לכתפיה ומנסה לנשק אותה. היא מצחקקת ומרחיקה אותו בעדינות.
פנים. לילה. בפרוזדור בית החולים
מתי פוסע לאורך החדרים הסגורים. נחירות קלות, דפיקות פה ושם, רעשים של בית משוגעים בלילה. מרחוק שומעים זעקה מהמחלקה הסגורה. תוך כדי הליכתו של מתי שומעים את חריקות נעליו במסדרון הריק על רצפת הלינוליאום.
פנים. לילה. חדרו של הנביא
דלת החדר נפתחת. מתי מופיע בדלת וממלא את החדר בנוכחותו. בתוך החדר הקטן, על הספה, יושב יורם נחמן מכורבל בעצמו, בפינת המיטה ומתנדנד קלות ללא הרף.
מתי
אינך ישן?
מתי נותר ללא מענה או תגובה מצידו של יורם. רק עיניו של הנביא נוצצות באור הפלואורסנט החיוור שנופל מן המסדרון לתוך החדר. הנביא ממשיך להתנדנד. לאחר דממה קלה שואל לפתע מתי.
מתי
אתה יודע מה מפריע לי בסיפור שלך? המשפחה שלך. מה קורה איתה? למה עזבת את המשפחה שלך?
דממה עמוקה וארוכה. מתי כבר קם לצאת מהחדר כשפונה אליו יורם, כמעט בלחישה.
יורם
הייתי רוצה לדעת מה שלומם והאם הכול בסדר אצלם.