איריס
אל תתחיל איתי נתן. (תגובתה מתרככת) אני, (נעצרת לשנייה במבוכה, כי היא לא רגילה לדבר ככה), אני מודה (שוב נעצרת) שהיית אהבת חיי. הייתי יכולה להתמכר אליך, רציתי, אבל אתה ראית רק את עצמך בראי.
נתן
הבנתי מה הפסדתי כשעזבתי אותך. כבר כמה שנים אני חושב רק עלייך. תביני, כשאני במיטה עם אחרות, אני רואה רק אותך!
איריס מעווה את פניה בתנועת שלילה, אבל היא לא קמה ממקומה. במקום זה פורצות מעיניה דמעות חדשות.
איריס
לכמה בחורות כבר אמרת את זה?
נתן
אני לבד היום. אין לי "בחורות".
דממה קצרה חולפת ביניהם. איריס מליטה את פניה בידיה.
נתן (בעקשנות)
לעזאזל, את מודה שהייתי המאהב הכי טוב שלך, אז למה לוותר על מה שאפשר? בואי אלי. מה יש לך להידבק לכל הסבל הזה, לבדידות?
חולשה פתאומית תוקפת את איריס.
איריס (כמעט בלחש)
קח אותי הביתה, טוב?
נתן קם ממקומו ועוזר לאיריס לעמוד. הוא מחבק אותה בחום והיא נענית.
פנים. לילה. חדר האחים והאחיות בבית החולים הפסיכיאטרי באבארבנל.
מתי כוהן, האח הראשי במשמרת הלילה בביה"ח קורא את הגיליון הרפואי של החולה החדש. תמונה פספורט קטנה של יורם בזקן מזדקרת מתוך הדפים, מהודקת במהדק גדול. מתי מהרהר בכובד ראש בחולה החדש שלו. מתי הוא אדם רחב וגדול מידות, גמלוני, שקט אך אדם חזק מאוד מבחינה פיסית. קשוח בהתנהגותו אך גם הוגן לחולים ולחבריו לעבודה. כושר ביטוי אינו מרשים או אינטליגנטי במיוחד ויש לו קול בס חודרני. אין לו ידידים רבים. אדם בודד שמעולם לא הקים משפחה. עוד אחות יושבת מאחוריו ושותה קפה. נכנס אח נוסף ופונה למתי.