איריס מחבקת ומלטפת את בנה.
איריס (בעצב)
ששש… הוא חולה.
חוץ. יום. רחוב
הנביא הולך ומאחוריו פוסעים מאות אנשים, כעדר אחרי הרועה שלהם. הם סותמים את המדרכה, גולשים לכביש וחוסמים את התנועה. צפירות נזעמות של מכוניות. איש הולך לצד המכוניות העומדות על הכביש. אחד הנהגים צופר בחמת זעם. האיש מתכופף לעבר החלון של הנהג.
הולך רגל
מה אתה צופר כמו מטורף?
נהג (מתרגז עוד יותר)
מה לעזאזל קורה כאן?!
הולך רגל
זה הנביא! תירגע.
נהג (מסנן קללה מבין שיניו)
מאנייקים! (נרגע מעט) נביא עאלק!
הוא יורק החוצה מהחלון שלידו. עכשיו ההמונים הולכים בין המכוניות, סותמים לגמרי את התנועה. שוטר חולף על פניו בחצי ריצה, מתעלם לחלוטין מפקקי התנועה, שועט עם האנשים בעקבות הנביא.
CUT TO
חוץ. רגעים אחרונים של שקיעה. על קצה שובר הגלים
רעש גלים. יורם יושב בדד על קצה שובר הגלים. מבטו נעוץ בגלים הרוגשים שמתחתיו. קצף הגלים כמעט ומגיע אליו. במרחק מאה מטרים ממנו קהל אנשים ממתין לו בדממה. דמות בבגדים כהים מתקרבת אליו מרחוק. עננים זהובים סגלגלים בשמים כשהשמש שוקעת ביניהם, חורצת קווי אור על מרקע השמיים הנעלמים לתוך הים. גלים מקציפים מסתערים על הסלעים מתחת לנביא ומאיימים להציף את רצפת המזח. הדמות מתקרבת ועתה מבחינים באיריס. צעיף כהה על כתפיה ורוח מבדרת את שיערה. היא נעמדת מאחורי גבו של יורם שאינו מבחין בה כלל ונראה שרוי בעולמות אחרים. גופו מתנדנד בקצב קבוע.