חנן (מאשים)
אזרחי ישראל היקרים. קיבוצנו הנו דור שני לקיבוצניקים בארץ. בשנים האחרונות סבלנו קשות מבחינה כלכלית. מפעל הטכסטיל שלנו, כמו כל מפעלי הטכסטיל בארץ נסגר עקב הפסדים מתמשכים ואי כלכליות. בית התוכנה שלנו רחוק מהמרכז ולא מסוגל לפרנס אותנו. על החקלאות בשנים האחרונות עדיף בכלל לא לדבר. פניותינו החוזרות ונשנות לממשלה, לסוכנות היהודית ולתנועה הקיבוצית בבקשת עזרה נדחו. פניותינו לבנקים לפרוס את נטל חובנו או למחוק חלק ממנו נענו בסירוב מוחלט, בציניות ובשרירות לב.
פנים. יום. בית מגורים של אחד החברים
מצלמת הטלוויזיה הביתית מצלמת את בתי החברים הדוממים. התמונה באיכות ירודה, גרעינית ובשחור לבן. כוסות קפה אחרונים על השולחן, בובת ברבי זרוקה על הספה בסלון, ספר של עמוס עוז מונח על השידה לצד אחת המיטות. המצלמה עוברת למטבח הקטן והצנוע. רדיו טרנזיסטור ששכחו לסגור אותו ממשיך לנגן איזו נעימה כאילו כלום לא קרה. מבעד לחלון רואים את החצר ואופני ילדים זרוקות בחצר. בית התושבים הסמוך, גם הוא נטוש.
חנן (VOICE OVER, בקול נשבר)
אנו משרתים את המדינה מיום שנולדנו. אנו קיבוץ שידע סבל ושכול בשעריו. בחלקות הקבר של הקיבוץ טמונים חברינו שנפלו במלחמות ישראל. לפני מספר שבועות גמלה בליבותינו ההחלטה שאין הקיבוץ יכול יותר להמשיך במתכונתו הנוכחית. לפני מספר ימים החלטנו לצאת מן הארץ, על נשינו וילדינו ולנסות את מזלנו, כקיבוץ, במקום אחר.
פנים. יום. חדר האוכל
מצלמת הטלוויזיה הביתית (בצבעי שחור ולבן) סורקת את מזנון האוכל בחדר האוכל. היא מתעכבת בדרכה על שיירי דייסה, צלחות עם ירקות, מגשי גבינה שונים ומגש עם חביתות שכבר קרות.
חנן (OVER VOICE)
הקיבוץ ובתיו במצב נקי ומסודר. בחדר האוכל שלנו עדיין עומד האוכל מוכן, הקפה חם ומי שרוצה מוזמן להתכבד. רישומים של כל רכוש הקיבוץ ושל חובותיו נמצאים על השולחן במזכירות הקיבוץ. קחו את הקיבוץ, הוא שלכם. האדמות שקיבלנו מן המדינה, הבתים שקיבלנו מן הסוכנות, פינת החי, חדרי הילדים, הכול, הכול מוחזר אליכם.