אופנוען (מביט בו כאילו הוא חייזר)
מיקי, בעל הבית. היה גבר גבר. אפשר עכשיו לסגור את החברה הזאת לתמיד. אין כאן כבר אף אחד.
האופנוען מסתובב, חובש את קסדתו, עולה על אופנועו, מדליק אותו ברעש עז ונעלם בחריקת צמיגים. יורם עומד שם עוד זמן מה, מהורהר. אחר כך, מתרחק גם הוא, סב על עקבותיו והולך במעלה הרחוב, הצרצור הטורדני שוב חודר למוחו של יורם.
CUT TO
חוץ. יום. מחנה שבויים
תמונה קצרצרה של מאות חיילים אסירים ישובים כשידיהם על ראשם. במרכז מכלאת שבויים.
CUT TO
חוץ. ערב. תמונה פנורמית של תל אביב בשקיעה מצד הים
פטריות עשן כבדות מתאבכות מעל העיר.
דממה.
FADE OUT
חוץ. לילה. מתחת לביתו של הנביא
ליל ירח מלא. השמים שחורים ונקיים מעננים. רעש של מוסיקה עכשווית מעצבנת בוקע מאחת הדירות. רוב הדירות כבר חשוכות. הנביא עומד מתחת לביתו, מוסתר חלקית מתחת לעץ שבצד השני של הרחוב. הוא גוחן קלות כדי להציץ למרפסת ביתו. האור עוד דולק שם. הוא נאבק עם עצמו ובסופו של דבר, פונה ללכת משם, בפסיעות כבדות, כזקן.
FADE OUT
פנים. יום. חדר מנהל
מנהל בגיל העמידה, נמוך קומה, פנים חמורות ולא נחמדות. יושב על כיסא המנהלים הגדול שלו כשהדלת נפתחת.
איריס (מחזיקה בידה קלסר כלשהו)
קראת לי?
מנהל
כן. כנסי רגע.