פנים. לילה. מטבח
חושך. דממה. יורם פותח את דלת המקרר, אור צהוב וחיוור נשפך על פניו. ידו נשענת על דלת המקרר. המקרר הגדול ריק מלבד חתיכת חבילת מרגרינה, שקית חלב וגבינה חמישה אחוז אחת המציצים אליו. רחש נשמע מאחוריו ואשתו איריס מחליקה פנימה. אור המטבח נדלק ואיריס אשתו עומדת מאחוריו, משלבת את זרועותיה במין התגוננות. כאילו לומר לו, אני איתך, אינני מתקיפה אותך.
איריס (בשקט)
מה קורה יורם?
יורם מוכה. הוא קורס לאחד הכיסאות במטבח. מרפקיו נשענים על השולחן וידיו אוחזות בשתי צידי ראשו.
יורם (בקול חנוק)
אין תוצאות, הלכתי שוב ללשכה, לראות אם יש להם עבודה בשבילי, חיפשתי בכמה מקומות, אפילו הלכתי לשוק אבל אף אחד לא צריך אנשים כמוני (מרירות נשמעת בקולו). אחר כך הלכתי לים. (הפסקה) הייתי חייב להירגע (הפסקה). שם שוטטתי עד שחזרתי בערב הביתה.
איריס מנסה להיות עדינה ככל האפשר, ולא להיתפס לבהלה.
איריס
יורם, אתה יודע שבראשון לחודש אנחנו צריכים לשלם משכנתא? ושנת הלימודים גם היא בפתח, עוד לא קניתי לילדים מחברות וציוד. מזל שעוד לא נתתי צ'קים.
יורם (בדיכאון)
אני יודע, איריס, אני יודע. אני מנסה למצוא עבודה אבל אין שום דבר. פשוט שום דבר… התורים האלה, בלשכת העבודה, הם עושים אותי חולה.
איריס (בעדינות)
דיברתי עם אביך היום.
יורם
כן?
איריס
הוא אמר לי לא לבנות על עזרה ממנו…