פנים. אחר הצהריים. משרדים של חברה
יורם נחמן, אדם בגיל 35, רזה וכחוש, שיער שחור, בגובה ממוצע, ממושקף, טיפוס רגיש, מדבר עם אחת הפקידות במשרד. הוא יושב מול מחשב ומסביר לפקידה משהו. ידיו נעות תוך כדי הסבר. הוא מחייך והפקידה מחייכת בחזרה ומהנהנת בראשה. מסביבם עוד עובדים, חלקם ישובים על מסופים, חלקם עומדים אחד ליד השני ומפטפטים. רעשי רקע חזקים של משרד. בבליל הדיבורים, צלצולי הטלפונים והרעשים של המשרד לא שומעים מה מסביר יורם לפקידה. לאחר שיורם גומר להסביר לה, הוא קם ממקומו ולוקח את התיק שלו בדרכו החוצה.
יורם
טוב, גמרתי כאן להיום. אם תהיה לך בעיה, תיצרי איתי קשר.
הפקידה מחייכת בנעימות.
פקידה
טוב, אז להתראות.
חוץ. אחר הצהריים המאוחרות. ברחוב על יד המסחרית הלבנה
יורם ניגש לאוטו, פותח את הדלת האחורית ומכניס את התיק שלו מאחורי מושב הנהג, אח"כ הוא סוגר את הדלת האחורית, פותח את הדלת הקדמית ונכנס פנימה. הוא טורק את הדלת, חוגר את החגורה, מציץ בראי הקדמי, מדליק את המזגן ומחבר את הפלאפון לכן שלו. המכונית המסחרית מקרטעת לרגע ואחר כך יוצאת מהחניה לכביש ומתרחקת עד שנעלמת.
פנים. אחר הצהרים המאוחרות. במכונית
יורם מחייג בפלאפון תוך כדי נסיעה. תוך כדי כך הוא מדליק את אורות המכונית.
המוסיקה נחלשת והיא ברקע.
אשתו של יורם (VOICE OVER)
שלום.
יורם
היי ממוש. זהו, אני בדרך הביתה. יצאתי עכשיו מהקריות. ייקח לי כשעתיים, עם כל הפקקים והקפה בדרך.
אשתו של יורם (VOICE OVER)
אוקיי מותק, תיסע בזהירות. איך אתה מרגיש?