חוץ. אחר הצהריים. על פני הכוכב
ג’ורג’יה שולפת את עצמה מהגשושית שהביאה אותה אל פני האסטרואיד. הגשושית היא כדור מתכתי בקוטר של שני מטרים בלבד. היא יוצאת מפתח הכדור בצד העילי שלו, בחליפת החלל שלה. אורות ורודים משתקפים על פני מסכתה של ג’ורג’יה. היא מתיישבת על גג הגשושית ומחלצת את שתי רגליה אחת אחר השנייה. עתה היא יושבת על החלק העילי של הכדור, שתי רגליה תקועות בפישוק כדי לייצב את ישיבתה על הכדור. היא מציצה בצג הנתונים שעל גב ידה השמאלי. אורות רבים וקטנים מנצנצים שם בצג הבקרה הזעיר. על המסך בקוטר 4 אינטש מרצדים מספרים ללא הרף.
ג’ורג’יה (VOICE OVER)
אורה החיוור של השמש האיר את המרחבים הסלעיים המפוצלים באור אפור. בין הסלעים זורמת תמיסה כימית אדומה ורודה אפורה האופיינית ל- XR572. פני הכוכב עטורים בשלוליות בגוון לבן ורדרד, לעתים אדום. האתת בשרוול ידי מראה לי את הכיוון, אבל אני רואה מכאן את המעבדה. היא לא רחוקה.
חוץ. אחר הצהריים. על פני האסטרואיד
ג'ורג'יה גולשת ממרומי הכדור ונעמדת בתוך הבוץ, מגפיה שוקעות כחמש עשרה ס"מ בתוך הנוזל המוזר והמבחיל הזה.
ג'ורג'יה (לליזה בקשר)
עלי לצעוד כמאה מטרים עד למעבדה. אני פותחת את הקסדה לאוויר.
המסכה מורמת, עתה היא עם הקסדה עליה, אך פניה נחשפות לאוויר הכוכב.
ג'ורג'יה (פונה לליזה בקשר)
האוויר דליל אך ניתן לנשום אותו בלי בעיה. יש כאן איזה ריח לוואי מתכתי אבל לא משהו בלתי נסבל.
ג'ורג'יה הולכת ומתרחקת אט אט, בתוך ים השלוליות הוורדרד כשצללי הערב רודפים אחריה והופכים את הוורוד לשחור.