פנים. שעת לילה מאוחרת. בסלון הבית
אלכס נכנס הביתה בשקט. על הקיר שבו הוצגה קודם לכן תמונת השקיעה יש עתה תמונה פנורמית של גורדי השחקים של ניו יורק בלילה. התחושה היא כאילו ניתן להושיט יד לעבר גורדי השחקים ולגעת בהם. מבעד לבנייני המשרדים רואים פה ושם אנשים בחדרי ישיבות או בחדרי הנהלה שקופים מול העיר. הטלוויזיה מציגה בלי קול קליפ של זמרת כושית השרה על אהבה. ג’ורג’יה עצמה, שרועה על הספה, ישנה. התיק הדק האדום שקיבלה ממשרד המפקד נשמט קודם לכן מהספה אל השטיח הפרוותי שעל הרצפה. הוא פתוח. כתוב עליו "סודי ביותר" ותמונת פספורט של גבר נעוצה בחלקו העליון של הדף. אלכס מתכופף ומרים את התיק. תצלום דרכון של גבר עז מבט נשקף אליו. בעדינות הוא נושק לג’ורג’יה והיא מתנענעת מתוך שנתה, מתעוררת למחצה.
ג’ורג’יה (מתוך שינה)
אלכס?
ידיה נשלחות כרפלקס לחבקו. הם מתחבקים והוא מנשקה.
אלכס
כן, חמודה. חזרתי. למה לא תשני במיטה נורמלית? אני הולך להתקלח. היום זה החודש הראשון שלנו.
הוא מתרומם ממנה, מבטו ננעץ לפתע בנקודה בקיר בו מוקרנים גורדי השחקים. שם בתוך אחד המשרדים, נדמה לו שהוא מזהה מישהו מוכר, או לפחות דומה לו. אלכס מחייך.
פנים. לילה. חדר האמבטיה
אלכס מתרחץ מאחורי הווילון של האמבטיה. ג’ורג’יה נכנסת לחדר האמבטיה. מבעד לווילון היא נראית כדמות עמומה כהה המתקרבת אליו לאיטה.
ג’ורג’יה (עדיין מנומנמת)
חיכיתי לך.
אלכס
כן?