היא מושיטה את ידה למרובע מתכת כתום התלוי בצד הדלת ושמה עליה את כפת ידה לשנייה. המנעול שעל דלת הבית משמיע קול נקישה. היא דוחפת את הדלת ברגלה ונכנסת פנימה. תיבת הדואר שעל הדלת יורקת החוצה כשליש ממעטפה לבנה, מעין טוסטר היורק את פרוסות הלחם המוכנות שלו. היא מושכת בעדינות את המעטפה ונכנסת פנימה.
פנים. שעת אחה"צ מתקדמת. בביתה של ג’ורג’יה
ג’ורג’יה מניחה את התיק על השולחן שבפינת האוכל הקטנטנה שבסלון. זהו סלון קטן המכיל קירות ערומים. במרכז הסלון ספה של שלושה חלקים ועוד ספה קטנה יותר של שני חלקים, שולחן נמוך ביניהם, מכשיר טלוויזיה ענק המהווה גם מערכת מוסיקה.
אור חלש נדלק בסלון עם כניסתה. מיזוג האוויר מתחיל לפעול. מוסיקה חרישית מופעלת מאי שם, השיר ג'ורג'יה מושמע בביצוע ישן נושן בקול רך ברקע. אורגן אורות מופיע על צג הטלוויזיה במקביל לשיר. על הקיר החשוך מוארת לפתע תמונה של רחוב אמריקאי טיפוסי של וילות וקוטג'ים מפוארים, דשאים ירוקים ומכוניות מבהיקות חלקן בחניה וחלקן סגורות במוסכים. אופניים שמוטות על אחד הדשאים ממול, ועצים גדולים כל כמה מטרים, שופעים בעלוותם הירוקה. מאחורי הבתים רואים כדור שמש גדול השוקע לאיטו בתוך אופק אפרפר. כל התמונה מכוסה חלקית על ידי תריסים המסתירים את הנוף. ג’ורג’יה מורידה את חולצתה הלבנה וזורקת אותה על אחת הספות. אח"כ היא מורידה את חצאיתה, נשארת בלבניה ובחזייתה, מנערת מעליה את נעליה וגרביה. במקביל נפרסת על הקיר ממול תמונת וילון תחרה לבן ויפהפה המכסה את כל הקיר. בחופזה היא קורעת בידיה את המעטפה עליה חתום: "אישי".
במבט זהיר היא קוראת את המכתב. בתנועה איטית היא מניחה אותו על השולחן. ידה נוגעת קלות בבטנה ופניה מרצינות.
כותרות הסרט: ג'ורג'יה