פנים. יום. קרונית
ג’ורג’יה עדיין יושבת בכורסא, מביטה בעגמומיות בצג שמעל פתח הקרונית. על צג המחשב שמעל לפתח הקרונית, תמונה תלת מימדית של קוביות קוביות, מהן בנוי הקומפלקס הענק. בשורה העליונה של הצג כותרת: "אזור OB בכיוון אזור OC". הקוביות שבתמונה התלת מימדית שעל צג הקרונית, צבועות בצבעי כחול-ירוק המופרדות ביניהן בפסי תכלת טורקיז, מרביתן מנצנצות באורות תכלת וחוזרות למצבן התחילי של כחול ירוק. קובייה קטנה בודדת בצבע כתום מנצנצת ביניהם. מידי כמה רגעים נעה הקובייה הכתומה על פני המטריצה התחת ממדית. לעתים היא נעה הצידה, לעתים היא קופצת למעלה אבל לאחר מספר שניות היא חוזרת בחזרה למטה. לאחר מספר שניות משתנה הכותרת שבראש הצג. "אזור PC בכיוון אזור PD". לפתע נשמע צלצול גונג רך וקריין הקרונית מדבר.
קריין קרונית (VOICE OVER)
עקב עומס רב באזורים OY עד אזור PC הנמצאים עתה בתפוסה של 95.8% ייתכן ומשך ההגעה לאזור המבוקש יידחה בכ- 12 דקות נוספות. אופטימיזציה בשלב זה אינה יעילה.
פנים. שעת אחה"צ. פרוזדור פתח הכניסה לחדרה של ג’ורג’יה
פרוזדור ארוך, עם אוסף אינסופי של דלתות סגורות, בדומה לפרוזדורים של מלונות ענק ישנים. מאות דלתות של חדרים בשורה, כולן אחידות לחלוטין. ג’ורג’יה אוחזת בידה השמאלית את המסמך הדק האדום. היא מציצה בתיבת הדואר התלויה על הדלת מתחת לשלט מסולסל בו כתוב מספר החדר (1214) שמה (ג’ורג’יה) , דרגתה (סרן) ותפקידה הצבאי (חוקרת צבאית). היא מבחינה כי מעטפה לבנה נעוצה עמוק בתיבה.
ג’ורג’יה (פונה לדלת)
זו אני.