FLASH BACK
פנים. יום. משרד המפקד
המפקד יושב בכורסתו במדים כחולים, עשרות עיטורים על חזהו. טיפוס מאצ'ואיסטי ומנופח. סיגר בוער מונח לו במאפרה, מעלה אגלי עשן קלים ומפיץ סירחון נוראי.
על כל הקיר מאחורי הגנרל, פרוסה תמונת פנורמה מוארת מרהיבה של פסגות הר האברסט באור יום רך, פסגות אפורות שחורות מעוטרות בשלג לבן ובראשיתי, עננים לבנים אפורים כבדים תלויים בין הפסגות, הוד של בריאה.
ג’ורג’יה קמה מהכיסא בו היא יושבת מול הגנרל ונעמדת מול מפקדה, מצדיעה לו במכניות. אחר כך היא אוספת אליה את תיק המסמכים הכבד שלצד הכורסא ביד ימין, וביד שמאל גורפת את התיק הצר האדום הפרוס על השולחן הענק שלפניה. הגנרל מצדיע לה ברישול, עיניו עוקבות אחר תגובותיה העצבניות. אחר, הוא פונה לעלעל בניירותיו האחרים שעל השולחן, מאותת לה בבוטות כי זמנה תם. הוא לוקח את הסיגר הדולק המסריח מהמאפרה ותוחב אותו לפיו, נושם אליו את האוויר המצחין. אחר כך הוא פולט אותו בענן עשן לאוויר החדר. עיניו חוזרות לג’ורג’יה הפוסעת בגבה אליו, לעבר דלת היציאה של חדרו.
הגנרל (בבוטות)
זוהי שליחות חשובה, ג’ורג’יה. אל תדפקי אותה כמו בפעם הקודמת.
ג’ורג’יה לא מסתובבת בחזרה לעבר מפקדה אולם היא עוצרת לשנייה, בגבה אל הגנרל, מול דלת היציאה, מעכלת את דבריו כאילו שתתה חומצה. על פניה צף הזעם בעקבות דבריו המקוממים והלא מפרגנים של מפקדה.
END FLASH BACK
פנים. יום. קרונית
ג’ורג’יה ישובה בכורסת הקרונית, לוקחת את התיק האדום ופותחת אותו.