נדב (המשך)
ולמה אני מספר לכם את כל זאת?
עם פרישתו של מוטי ועזיבתו את הארץ ללאס וגאס, קיימתי כנס חירום לכל מנהלי מפעלי הצדקה. הוחלט פה אחד לגשת לעיתונות ולקרוא משם לציבור הישראלי לעזרה, כדי לאפשר את המשך המפעל המונומנטלי של מוטי. אין לכם מושג איזו היענות הייתה לנו בציבור הישראלי כשהתגלו היקפי פעילותו של מוטי. אמנם, מוטי לא רצה להתפרסם מלכתחילה, בטח לא כנדבן. הוא הדגיש זאת מהרגע הראשון וברח מפרסומת כמו מאש. אולם עתה, כשהעלילו עליו סיפורים משונים, ובמקביל גאונותו נחשפה, החלטתי שאין עוד טעם להסתיר את פועלו. מוטי כבר לא יחזור לארץ וחשבתי שאולי זה הזמן לספר את סיפורו האמיתי.
לאורך זמן, המפעל הענק של מוטי לא יחזיק מעמד משום שהוא צורך כספים אדירים. העלינו רעיונות שונים ובכללם גם לקיים יום התרמה מיוחד דוגמת קרן לב"י אולם אז נכנס לתמונה מר קרמניצר ממפעל הפיס ודרש כי המפעלים הללו יהיו תחת פיקוחו ותחת מימונו.
פנים. יום. לשכתו של מר קרמניצר
מר קרמניצר
בין כה וכה, הכספים בהם הוקמו המפעלים הללו באו כולם מכספי מפעל הפיס ויהיה זה מן הדין ומן הצדק שאנחנו נטפל בעניין. כך גם יובטח עתידם.
נדב (המשך)
בוועדת השרים לענייני רווחה הוחלט על מתן מנדט למפעל הפיס להשתלט על כל פעילותנו. המנדט ניתן מבלי שבא כוחנו יתנגד לעניין. וויתרנו על עצמאותנו, משום שחשבנו שהמשך קיום המפעלים חשוב יותר מפוליטיקה כזו או אחרת.
לילות שלמים ישבתי עם חשבי מפעל הפיס, באי כוחו של קרמניצר, וערכנו מאזנים ורשימות, אך בפועל ידעתי כי הוא שולח מבקרים כדי שיבדקו את תקינות הספרים במטרה לפוסלם ולהיפטר ממני. מר קרמניצר הבטיח לי במתק שפתיים כי אשאר בתפקיד כל עוד הוא מטפל בעניינים.