נדב
שלום, שמי נדב ואת סופו של הסיפור אספר לכם אני. אתם בטח חושבים ששמי נדב מלשון 'הנדיב' אבל לא. כאן אתם אמורים לצחוק מהבדיחה הפרטית שלי אבל בואו ונמשיך.
ראשית, אני רוצה לספר לכם כי אני מכיר את מוטי עוד מימי שירותנו בצבא. תמיד ידעתי שמוטי הוא גאון שאשרינו וזכינו לחיות אתו ובצילו. ענק שבענקים, אבל למה נקדים את המאוחר למוקדם?
השתחררתי מהצבא כחודשיים וחצי אחרי מוטי. הוא כבר החל ללמוד כשחזרתי מהטיול במזרח הרחוק. אני זוכר יום אחד כשישבנו בבית קפה מול הים, הוא סיפר לי בעיניים נוצצות על הרעיונות שיש לו 'לפוצץ' את מפעלי ההימורים בארץ ובעולם. הוא סיפר לי שיש לו כבר תכנית מחשב מוכנה 'ושעת האפס' לביצוע רעיונותיו קרבה. אז גם הוא גילה לי כי נדר נדר שאם אלוהים יגרום לו להצליח הוא ייתן מחצית מכל מה שירוויח בארץ למפעלי צדקה שיקים. הוא הרגיש שליחות בקטע הזה, ואני אוהב אותו על כך. באותו שלב על אף שידעתי שהוא מוכשר כשד לא שיערתי לעצמי כיצד יתפתחו הדברים. פרגנתי לו אך האמת להיאמר כי לא נתתי לו סיכוי רב, אנשים רבים לפניו ניסו, אבל כולם נכשלו. לאחר כחודשיים חזר אלי מוטי ואמר לי שהוא מוציא את תכניותיו לפועל בהצלחה ושהוא מעוניין לשמור על עילום שם מוחלט בכל הנסיבות שקרו ויקרו בעתיד וכי אני אהיה מעין שר חוץ בשבילו וראש ממשלה בקטע של לנהל את אימפריית הצדקה שלו.
התחלנו בקטן, באמת בקטן, דאגנו לספק ארוחות חמות לעניי העיר.
פנים. יום. מסעדת פועלים
כמה עשרות זקנים והומלסים יושבים ואוכלים ארוחה דשנה, מספר נשים מבוגרות דואגות להאכיל אותם.
נדב (המשך)
בתוך זמן קצר, עם הכנסת כספים נוספים ע"י מוטי, התחלנו לספק לקשישי העיר תנורים ושמיכות לחורף ומאווררים לקיץ.