איתי הרשקוביץ
אוקיי, חברים, השעה מאוחרת, נתתם לי משהו לישון עליו.
אתם לא רוצים עוד סיבוב בירה? אזמין לכם ואלך לישון ואתם תישארו כאן ותשתו עוד בירה.
פנים. יום. חדר גדול
מיקה נכנסת לחדר גדול. הקירות היו צבועים פעם בלבן בוהק שהפך עם הזמן לאפור דוחה. התקרה הגבוהה והחלון הגבוה הצמוד לתקרה יוצרים את הרושם שהחדר מתאים להיות חדר של אסירים יותר מאשר חדר של הועדה לחקירת שוטרים. המיזוג מקולקל והאוויר המעופש עומד בחדר ללא תנועה. מיקה מבחינה קרוב לתקרה במשהו שנראה כמו קורי עכביש. היא מביטה לעבר חוקריה. האחד זקן, רזה ומצומק. נדמה לה שהיא רואה בעיניו ניצוץ של הומור. השני שמן ומפוטם, בעל שפם, אפוף ארשת חשיבות עצמית. השלישית, שוטרת כבת חמישים לערך בעלת שפתיים צרות עם פרצוף של אינקוויזיטור.
השמן
מיקה איילון?
מיקה
כן.
השמן
כמה זמן את כבר שוטרת?
מיקה
כשנה לערך, בשטח אני עובדת כבר למעלה מחצי שנה.
השמן
ספרי לנו הכול מתחילת התגלגלות סיפור החקירה במפעל הפיס.
קריין (VOICE OVER)
למרות שמיקה כבר כתבה תצהיר יומיים קודם לכן והיא הייתה בטוחה שהם קראו אותו, הבינה כי אלה הם כללי המשחק.