חוץ. יום. תחנת מפעל הפיס
מוטי ניגש לאשנב של תחנת מפעל הפיס.
מוטי
בוקר טוב, גבירתי.
מיקה
בוקר טוב אדוני.
מוטי
היכן הגברת הזקנה היום?
מיקה
היא לא הרגישה טוב, אני קרובת משפחה שלה, באתי לעזור לה.
מוטי
אני מבין. תואילי אם כך לתת לי קודם כל כספים שמגיעים לי ממפעל הפיס.
מוטי מוציא מכיסו נייר מקושקש להפליא עם מספרים.
מוטי
הנה הטפסים הזוכים, מגיע לי כאן חמשת אלפים ושלוש מאות שלושים ושתיים שקל, וכאן הטפסים החדשים להיום, בסך אלפיים שבע מאות שלושים ושמונה שקלים, כך שמגיע לי ממך אלפיים חמש מאות תשעים וארבעה שקלים.
מוטי מחכה בסבלנות עד שהבחורה בדלפק תבדוק את הטפסים. לאחר כשתי דקות מאומצות נושאת הבחורה את עיניה אליו ומחייכת.
מיקה
כן, אלפיים חמש מאות תשעים וארבעה שקלים.
היא מוסרת לו את הכסף ומחכה לאישורו. הוא מכניס את הכסף לכיסיו ומיקה מתחילה להחתים את הטפסים החדשים של היום. היא מביטה שוב בעיניו ושמחה לראותו מחייך אליה.