יאן
את הנעשה אין להשיב. ככה אלוהים גזר עלינו. תשמחי בחיים המלאים שהיו
לך ובבנים שלך שהם נראים לי מסורים אלייך.
הזקנה עוצרת את בכיה ומוחה בידה את דמעותיה.
הזקנה
לפחות זכיתי לראות אותך שוב, יאן אהובי.
יאן
לא אשכח אותך אף פעם.
הוא גוחן, שולף מכיס חולצתו תמונה דהויה מאוד של תמונתה, חברתו הצעירה מאותם ימים, אותה הוא נשא איתו כל השנים. הוא משאיר לה את התמונה. הזקנה פורצת בבכי מחודש. בנה של הזקנה מנסה לשווא להרגיע אותה.
יאן
היי שלום. אהבתי אותך כול השנים שלי כשלא הייתי כאן.
הוא מזדקף והולך משם, רבקה ממהרת להשיג אותו ומניחה את ידה על זרועו לבל יברח לה. הם נעלמים מעיניה של הזקנה ובנה.
חוץ. בוואן – צהריים
רבקה ויאן יוצאים מחניון הקניון עם מכוניתם. הם ישובים בוואן המנסה להשתלב בתנועה לאחר שיצאו מהחניון.
רבקה
לאן אתה רוצה לנסוע? כבר נגמרו המקומות והאנשים שרצית לראות.
יאן
תיסעי לפארק ששם נחתה החללית שלי כשחזרתי. אני רוצה לבדוק משהו.
רבקה נוסעת עד שהם מגיעים לשער הפארק. היא מראה לשומר תעודה שהיא רכב ממשלתי בתפקיד והוא נותן להם לעבור בשער. היא נוסעת בשביל ההליכה הרחב בתוך הפארק, נזהרת לא לגלוש בנסיעתם לעבר הדשא הירוק. במהרה היא מגיעה לחללית העצומה המתנוססת מעל הגבעה. הם יוצאים מהמכונית.