הבן של הזקנה מביא לשולחן שני כיסאות והם מתיישבים מול הזקנה ובנה.
הזקנה
חיכיתי לך כמה חודשים עד שהבנתי שלא תחזור לעולם. לאחר כשנה וחצי
התחתנתי עם החבר הבא שלי. הוא מת לפני שלוש שנים. אבל יש לי
ממנו שני בנים. את הצעיר אתה רואה כאן. אינך צריך לבקש ממני סליחה,
חייתי חיים מספקים ושלמים. לא ברחת לי, בסה"כ היית קורבן בעצמך
של האירועים…
יאן קם ממקומו וגוחן לעבר הזקנה. הוא מנשק אותה קלות בלחיה והיא נותרת רצינית. הוא נשאר עומד קרוב לזקנה. היא מביטה למעלה, מסתכלת על יאן.
הזקנה (דמעות בין עיניה)
אינך יודע כמה אהבתי אותך אז. היה לי קשה מאוד להיפרד ממך… אבל
כששמעתי שחזרת אלינו, הבנתי שאיכשהו, חזרת צעיר כמו ביום שבו
נחטפת.
יאן
כאז כן היום, אין לי בדיוק שליטה על המאורעות…
דמעות זולגות על פניה של הזקנה. הבן שלה שואל אותה.
הבן של הזקנה (בדאגה)
אימא, את בסדר?
בכיה של הזקנה גובר והיא מתייפחת, ידיה מכסות את פניה. יאן מזדקף ממקומו. שם רבקה מראה סימנים שהפגישה עומדת להיגמר.