חוץ. על גבעה מוריקה – יום
על הגבעה מונחת לה חללית ענקית. החללית מתנשאת לגובה של כעשרה מטרים מעל הדשא של הגבעה, גרם מדרגות יורד מהחללית לעבר הדשא הירוק.
יאן (VOICE OVER)
בשנות הארבעים של המאה העשרים ואחת הם הגיעו אלינו. החייזרים.
כלומר, חלליות החייזרים שנחתו. עשרות מהם. בכל מיני מקומות. בעיקר
בפארקים ובחיק הטבע. הם נחתו והורידו את גרמי המדרגות שלהם לארץ
וחיכו. לא נוצר שום מגע כלשהו בינם לבין הצבא, הממשלה, או הציבור.
הם גם לא הראו את עצמם. רק המתנה אינסופית ולא ברורה.
מישהו עולה על המדרגות הנכנסות לחללית, אך לא רואים אותו אלא רק את הפנס המאיר שהוא הולך איתו ומאיר להיכן הוא הולך.
יאן (VOICE OVER)
בהתחלה היו אלה כמה צעירים נועזים שהתגנבו בטיפשותם אל תוך החלליות,
טרם בואן של הרשויות. מלבד קירות דמויי קטיפה ירוקה מסוג מוזר, לא היה
שם כלום. רק אולמות שלמים ריקים. מאוחר יותר, הגיעו המדענים ואנשי הצבא
בחליפות אב"כ ועשו את אותו המסלול לתוך החלליות, הפעם עם פנסים חזקים
יותר ולאחר מכן, עם פרוז'קטורים עוצמתיים שהותקנו שם והקרינו על הקירות
שבאולמות שבתוך החלליות אור עז שהפך את צבען לירוק אפור דוחה.
יאן עומד על הדשא כשמאחוריו ניצבת חללית. הוא בחור בגיל עשרים. לבוש בבגדים ישנים מאוד. בחור בלונדיני יפה ומוצק.