קולות השירה ממשיכים ועולים כשהאקורדיוניסטית משמיעה שיר רוסי ידוע ופופולרי אחר. ויקטוריה מסתכלת לעבר הזקנים והזקנות ואחר כך היא קמה. היא עוזבת את האולם והולכת לאחד החדרים הרחוקים בפרוזדור. היא מקישה על הדלת.
מבפנים נשמעת קריאה.
סאשה
יבוא!
ויקטוריה נכנסת ומוצאת את סאשה היושב ליד שולחן קטן ומקליד על הלפטופ המיושן שלו. היא גוחנת לעברו ומנשקת אותו קלות בלחיו.
ויקטוריה
היי סאשה. מה שלומך היום?
סאשה
עובר על הטיוטה האחרונה.
ויקטוריה
הייתי עם שאר הזקנות ושיחקתי איתן רמי, תמיד אני מנצחת אותן, זה משעמם, אבל זה מספק לי דמי כיס להזמין אותך לכוס קפה ועוגה בבית הקפה בחוץ.
ויקטוריה מתיישבת על המיטה של סאשה, קרוב לכיסא עליו הוא יושב ועובד. היא מחייכת אליו ונוגעת בידו.
ויקטוריה
בוא נצא כשתגמור, נלך לגן הציבורי. נקנה לנו גלידה בדרך.
סאשה (נוהם)
את יודעת שאני באמצע העבודה…
ויקטוריה
בדיוק בשביל זה אני מציעה לך את ההצעה הזאת. אתה זקוק לריענון. אתה דבוק לכיסא שלך יותר מידי שעות ביום…