פנים. פרוזדור בבית אבות – יום
הפרוזדור ריק וקול נגינת אקורדיון נשמע. זו נעימה רוסית מוכרת. לאקורדיון מצטרפים בשירה מספר קולות מבוגרים.
כותרות פתיחת הסרט
התמונה נעה מהפרוזדור הריק ואנו מגיעים לאולם קטן ובו נמצאים כשתיים עשר זקנות בצירוף שלושה זקנים השרים שיר רוסי ישן. חלק מהזקנים שרים ברוסית וחלקם שרים בעברית. האקורדיוניסטית היא אחת הזקנות היושבת על כיסא ברגליים פתוחות ומנגנת בהתלהבות.
בקצה האולם נמצא שולחן ובו יושבים כארבע זקנות ומשחקות ברמי. אחת הזקנות היא ויקטוריה, זקנה חיננית בת כשבעים שנה. שיער אפור, עיניים חומות נבונות, וגוף מחוטב על אף שנותיה. ניכר בה שבצעירותה היא הייתה יפהפייה של ממש. היא מטילה את כל קלפיה על השולחן וסוגרת את משחק הרמי בארשת ניצחון.
אחת השחקניות למשחק הרמי
אוף, ויקטוריה את תמיד מנצחת. זה מוציא את החשק לשחק איתך.
שחקנית רמי נוספת
תמיד אנחנו צריכות לשלם לך אחרי המשחק. מזל שזה כסף קטן.
ויקטוריה
זה לא נכון, לפני שבועיים לובה היא זו שניצחה.
לובה
כן, אבל אנחנו משחקות מידי יום, ובכל הפעמים האחרות את מנצחת…
ויקטוריה
אני מצטערת, אני לא יכולה להפסיד בכוונה. לא ככה חינכו אותי. אם קשה לכן עם הכסף, אז נשחק בלי כסף, אבל אני מזכירה לך שאתן הייתן אלה שרצו לשחק על כסף. אמנם לא הרבה, אבל "משהו שייתן לנו טעם". אלה היו מילותייך שלך, לובה.