חוץ. מרפסת בית המלון – לילה
אור חלש שבוקע מהלובי מאיר את פני המרפסת החשוכה. הוא לבדו במרפסת. הוא בוחר כיסא פלסטיק מבין הכיסאות הריקים שנמצאים שם ומתיישב עליו, פניו אל מול ים המלח השחור. זרקור שנמצא על גג המלון מאיר את פני המים השלווים, רצועה לבנבנה על פני מי הים השחורים. כך הוא יושב שם לבד, זמן רב, ללא מילים.
אל המרפסת נכנסת בחורה רזה ויפה, נמוכה ומנומשת. היא עומדת, נשענת על המעקה של המרפסת מטרים ספורים מעמוס ולאחר כמה דקות היא בוחרת כיסא ומתיישבת ליד עמוס, מול הים השחור.
לואיז
יפה כאן עכשיו, שקט.
עמוס
כן. ממש יפה.
לואיז
שלום לך, שמי לואיז.
עמוס לא נראה נלהב לדבר אך הוא אומר מתוך נימוס.
עמוס
שמי עמוס.
לואיז
שלום עמוס, יש לך דרישת שלום חמה ואוהבת ממדלן. לצערנו מדלן לא תשוב יותר, היא מתה. היא עמדה להיאנס על ידי קבוצת גברים והיא בחרה לסיים את חייה עם הזיכרונות הטובים שלה איתך. במצבים כאלה המדוזות יכולות להחליט על הפסקת חייהם. היא מתה מרצון, לפני שחיללו את גופה ואת כבודה. כל מה שקרה בחקירות על הספינה הטורקית שודר טלפתית לא רק אליך ולהבל כי אם גם לכל הזקנים שלנו.
אנחנו אמנם מין לא אלים אבל אנחנו מאוד לא סלחניים לכאלה המתעללים במישהו מאיתנו. הנקמה שלנו תהיה מאוד מכאיבה.