תשובתו נותרת ללא מענה. הוא יושב שם מול האורות המסנוורים עד שלבסוף הוא קם. האורות כבים. הוא ניגש לבגדיו ולחליפת האב"כ המונחים לפניו ולובש אותם.
פנים. ליד פתח החממה – לילה
הוא נכנס לקלנועית ומתרחק, האורות האדומים של הקלנועית נעלמים באפילה.
פנים. במעבדה – בוקר
אורי יושב ובודק כוסות שהגיעו מההר. לידיה מצטרפת אליו. בשלב זה הם לבד בחדר.
אורי
לידיה, אני רוצה לומר לך משהו.
לידיה
בבקשה, אני שומעת.
אורי
משהו קורה לעקיבא, משהו פיזי, את לא שמה לב?
לידיה
אני לא מודעת לשום דבר, מה קורה לו?
אורי
את לא שמה לב שלעקיבא צמחה הילה קטנה מסביב לראשו ולגופו?
לידיה
אני אבדוק את זה. לא חשתי שינוי בהתנהגות של עקיבא, לא לטובה ולא לרעה.
אורי
את יודעת, אנו נמצאים במקום שבו כל שינוי, לטובה או לרעה, נפשי או פיזי אנחנו צריכים להיות רגישים אליו.
לידיה
אתה בהחלט צודק.