כפיר
בוא ניגש לגבעה…
עקיבא
בהחלט.
בצעדים מגושמים ומהוססים הם מתקרבים אל הגבעה. הם נחסמים בדרכם על ידי החממה העשויה ממסגרת של מוטות דקים שחורים ועליהן מונחות יריעות רחבות של חומר פלסטי שקוף. הליכה בת כמה מטרים מובילה אותם אל דלת שקופה. הם נכנסים דרכה.
פנים. בתוך החממה – יום
דלת נוספת, שקופה, מותקנת מטר או שניים אחרי שנכנסים לחממה עצמה. עקיבא וכפיר מסיטים את הדלת השקופה השנייה. הם מוצאים את עצמם בתוך החממה. החממה מקיפה את כל הגבעה, גם מהצדדים וגם מלמעלה. החממה נמשכת הלאה, נעלמת לתוך חשכת ההר. בתוך החממה עצמה הרצפה נקייה לחלוטין מאבק, משל הם נכנסו לחדר נקי. כמה מטרים הלאה מהם נמצאת הגבעה. הם עומדים למרגלות הגבעה. זו לא שכבת האבק הרגילה המכסה את קרקעית ההר אלא קרקע מוזרה ונקיה. הגבעה עצמה עשויה מחימר לא ידוע, קרקע קשה. היא קטומה בקצה העליון שלה. מדרגות צרות מובילות אל פסגת הגבעה הקטומה. בצעדים מגושמים הם מטפסים ונעמדים על פני הגבעה. הם נעמדים על פסגת הגבעה הקטומה. לנגד עיניהם מתגלה בתוך הגבעה בריכה שקועה, של נוזל צהוב ומבעבע. כך הם עומדים דקה ארוכה ומסתכלים על פני הנוזל הצהוב המבעבע. אורה הצהוב של הביצה המבעבעת משתקף דרך מסכותיהם של כפיר ועקיבא. הפנסים שעל ראשם של עקיבא וכפיר מאירים את פני הביצה הצהובה בקרניים לבנות. כפיר מצביע בידו.
כפיר
תראה!
עקיבא מסתכל לאן שכפיר מצביע. הם צופים בהמשך החממה, אחרי הגבעה שעליה הם נמצאים. הם רואים מרחוק שתי דמויות של "יצורים" עומדות שם, עיניהם האדומות מנקבות את האפלה של ההר. מעודם הם לא ראו "יצורים" בעבודה. עקיבא מתנתק מהם ומסתכל לעבר פני הנוזל הצהוב המבעבע ומנסה לראות מה קורה מתחת לפני השכבה הצהובה המבעבעת אולם הוא לא רואה כלום.