לידיה
מה אתה עושה שם כשאתה לבדך? סתם יושב וחושב?
עקיבא
כן בערך.
לידיה (בחריפות)
אם לא תספר לי הכול, אני מעיפה אותך מהמכון מיד!
עקיבא (מתנצל)
תראי, הבריכה הצהובה לא פוגעת בי, האש הירוקה לא שורפת אותי. מול המבנה האטום ישבתי בכיסא ממול והמתנתי, עד שאורות חזקים פרצו מתוך המבנה ושטפו אותי.
לידיה (נרעשת)
ניסית על גופך את כל המקומות הללו?
עקיבא
כן לידיה. לא ראיתי בכך בעיה.
לידיה (מרימה את קולה)
עברת על כל החוקים שלנו. אני אצטרך להתייעץ עם ראובן בעניינך. זה מעולם לא הייתה המטרה בהעסקתך במכון.
היא מביטה בעקיבא שוב ומתחלחלת, ההילה של עקיבא גדלה, ועתה כשהיא מודעת לראשונה לעניין זה. קולות אזעקה עולים לפתע מתוך עמדת המזכירות. היא עוצרת את השיחה וניגשת למסכי האבטחה. עשרות מפגינים מנסים לעקור את השער ממקומו. השוטרים אינם בנמצא אך כמה חיילים שעומדים מעבר לשער עומדים עם כלי נשקם חסרי אונים. השער כמעט ונעקר. לידיה מרימה טלפון לראובן בירושלים.
לידיה (כמעט בצעקה)
הם פורצים לנו את השער!