המכון 6 – דף 3

לידיה

אוקיי, תרדו אל המחסן. תיקחו את הקלנועית הגדולה ותעמיסו עליה עוד זוג בלוני חמצן כרזרבה. ועקיבא, תהיו זהירים.

עקיבא מחייך.

עקיבא

כן, כן. יהיה בסדר.

עקיבא יוצא מהמעבדה עם כפיר.

כפיר

אל תדאגי לידיה.

הם פונים לעבר המעלית ונעלמים משדה ראייתה של לידיה.

פנים. בהר – יום

עקיבא וכפיר נוסעים בקלנועית הגדולה, שני בלוני חמצן נוספים שכובים לרוחב הקלנועית על הכיסאות האחוריות של הרכב.

הם נוסעים בתוך החושך, ענן אבק של גיצי תכלת מתעופפים מאחורי הקלנועית בנסיעתה. גלגלי הקלנועית חוצבים על קרקעית ההר הבתולית את חריצי גלגליה. פנסי הקלנועית מאירים את הדרך. על הקיר הפנימי של ההר מוארים מידי פעם באלומות אור חלשות הטבעות הסגולות-תכולות דמויי עור הנחש המצפים את קירות ההר מהצד הפנימי ומשמשות להגנת ההר. התפאורה של הטבעות והתאורה החשוכה יוצרת רושם כאילו הטבעות הן מעין נחשי ענק הסובבים את ההר ונעים לצד הרכב הנוסע לצידם. המראה מטיל אימה. לאחר קרוב לחצי שעה של נסיעה הם מתקרבים למין גבעה בגובה של כמה מטרים הנמצאת לצד הקיר החיצוני. הגבעה כולה מוקפת בחומר פלסטי שקוף, מעין חממה. עקיבא עוצר את הרכב במרחק של כעשרים מטרים מקירות החממה. הוא משאיר את אורות החניה של הקלנועית דלוקים. הגבעה המוזרה נמצאת כולה בתוך החממה ומאירה בצללים צהובים את טבעות הסגול-תכלת של פנים ההר. הם יורדים והולכים לעבר החממה השקופה. אור צהבהב מאיר את קסדותיהם, המשקפים את טבעות הנחש הסגולות תכולות של ההר ביחד עם האורות הצהבהבים המוקרנים מהגבעה. התפאורה מקפיאת דם.