פנים. ליד אחד החלונות של המכון – לילה
לידיה עומדת ליד החלון הרחב. המסדרון הראשי חשוך, האנשים ישנים. הנוף מהחלון שבאור יום מציג את המדבר בתפארתו, נראה עכשיו כמו כתם גדול ושחור. היא מדברת עם ראובן בטלפון.
לידיה
אני חוששת ממהומות ליד שער הכניסה של המכון. בדיעבד אולי הייתה זו טעות לשים שם שער וגדרות. אנחנו למעשה חשפנו את עצמנו מול כל העולם.
פנים. לשכת שר – לילה
ראובן יושב בכורסת המנהלים. הוא יושב בחולצה לבנה ליד השולחן, מעילו תלוי על אחורי הכיסא, כובעו זרוק בפינת השולחן הגדול. הוא מדבר לטלפון דרך SPEAKER.
ראובן (לטלפון)
באזור הזה אין בכלל כוחות משטרה… אני אדאג להעביר לשם מחר שתי ניידות משטרה שיפטרלו לסירוגין לאורך הגדרות והשער. אבל אני לא בטוח אם זה יספיק אם יימשכו המחאות של מתנגדי המכון.
לידיה
בזמנו של יחיאל הוצבה שם מחלקה של חיילים והם שמרו על המכון.
ראובן (VOICE OVER)
זה נכון, אבל אז היו הוכחות שהבדואים לוטשים עיניים למה שנמצא במכון… וזה היה תגבור נוסף לשומרים הקבועים של המכון.
לידיה
לא יודעת, תביא לנו כמה חיילים שישמרו עלינו במכון. היום אין לנו שומרים בכלל, בניגוד לעבר. ההתקהלות הזוחלת הזאת של מפגינים שאין להם מה לעשות עם זמנם סביב השער המוביל למכון מפחידה אותי.
יש שם כמה עשרות של מפגינים עקשנים שהתנחלו שם. אני חוששת שכמות המפגינים תגדל בקרוב…