יחיאל מחפש במסך המחשב המצוי לידו. הוא מוצא את מספר הכוס ומקיש אותה במחשב. על המסך עולים נתוני הכוס.
יחיאל
זה מישהו מתקופת גלות ישראל הראשונה, הוריו עברו את תקופת הנדודים לבבל. הוא היה בין הראשונים שנולדו בבבל.
על המסך מוקרנת ההולוגרמה של אותו איש.
יחיאל
בוא תראה מה אנחנו עושים.
הוא לוקח את קנקן המים שעל השולחן, ממלא את הכוס במים. הוא מפעיל את המאוורר הצמוד לשולחן ומכוון את זרם האוויר לשפת הכוס המלאה במים.
פתאום מופיעה מעל הכוס הולוגרמה. היא זהה לסרטון המוצג במחשב.
יחיאל
זה כל הסיפור. לא רואים את האדם אלא הסרט מוצג מנקודת מבטו של האדם. זה הדקה, דקה וחצי, שחווה האיש בשעת מותו, את כל חייו העוברים לפניו כהרף עין.
דממה משתררת.
יחיאל
זו לא העלאה באוב, הנה תסתכל.
הוא מפעיל את ניפוח האוויר מעל הכוס ועולה שוב אותה הולוגרמה בדיוק לחלל האוויר.
יחיאל
ההולוגרמה היא בסך הכול טכנולוגיה פיזית.
ראובן
אני רוצה לראות את תוכו של ההר. להתרשם.