פנים. יום. במכון
הבדואים מבעירים את החדרים של אנשי הצוות. הם יורדים במעלית בחזרה לפתח המכון ונעמדים מול המעליות ופותחים באש לעברן. צרורות ארוכים יוצרים חורים בדלתות המעליות, מרסקים אם את הזכוכיות של המעלית השקופה. יחיאל יושב בתוך כל הרעש הנורא ומקשיב לקולות מרחוק. דיבורים בערבית מלווים בפרצי צחוק פראיים נשמעים ממש לפני דלתות הכניסה לפנים ההר.
פנים. לילה. באולם הכניסה לפתח ההר
הבדואים מנסים לפתוח את דלת הפלדה שמאחורי המעליות, בקומת הכניסה, ללא הצלחה. רימון המוצמד לדלת מתפוצץ אבל נראה שזה לא עושה רושם על הדלת הסרבנית. לאחר פיצוץ הרימון נראה שהבדואים מרימים ידיים. קולותיהם מתרחקים ושוב חוזרת הדממה לפתח הקדמי של המכון.
אור חלש מאוד משתרר, יחיאל מצטנף בגומחה שתיתן לו גם שדה ראייה וגם נקודה ממול הדלת שבה הוא יכול לירות אל הפורצים. יחיאל מרפה את ידיו האוחזות ברובה ונושם נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את עצמו. הוא מניח את ראשו על ידיו ומנסה לנמנם.
לאחר כשעה נשמעים קולות הבדואים החוזרים. ראשו של יחיאל מתרומם באור החלש באולם הכניסה. הבדואים נכנסים לפתח המכון גוררים איתם רתכת. הם מתחילים לרתך את הדלת. בדלת הפלדה בכניסה יש קו של אור היכן שהריתוך עובר. רחש חזק של ריתוך נשמע וריח מתכתי מסריח מגיע לאפו של יחיאל.
הוא מהדק את אחיזתו ברובה שהוא מחזיק. מחסנית טעונה בפנים הרובה. קו האור של הריתוך בתוך הדלת משלים מעגל שלם. מכה אדירה מבחוץ קורעת את פנים הדלת והחלק המרותך נופל ברעש לתוך אולם הכניסה של קומת הקרקע. יד מגששת נכנסת ופותחת את מנעול הדלת.
הבדואים נכנסים ללא התרעה לאולם הכניסה ומופתעים. יחיאל יורה מספר יריות מהירות וכמה בדואים נופלים לרצפה בזעקות כאב והפתעה. האחרים נסוגים אחורה במהירות, הדלת נשארת פתוחה.
בדואי
מי זה? קוראים לך יחיאל?
לאחר דממה קצרה עונה יחיאל.