חוץ. שעת בוקר מוקדמת. מדבר
שני אנשים באמצע המדבר, יוצאים מהמכונית שלהם. הם הולכים כעשר דקות לעבר גבעה לא רחוקה. הם מטפסים על הגבעה, וכאשר הם מגיעים לפסגתה הם נזהרים לא להיחשף. הם שוכבים על הפיסגה של הגבעה. ממולם במרחק של כמאה חמישים מטרים ניצב ההר השטוח. מסביב להר, גדר המקיפה אותו. בכניסה להר יש חניון קטן עם מספר מכוניות, בעיקר טנדרים. קרוואן או שניים נמצאים למרגלות ההר. מעלית מובילה אל פסגת ההר, שם נמצא המכון.
אחמד
זה המכון.
יורי המתלווה לאחמד מצמיד את המשקפת הצבאית לעיניו ובוחן את המכון.
יורי
אי אפשר לחדור פנימה?
אחמד
אין כזה דבר אי אפשר.
יורי
אני רואה גדר חשמלית המקיפה את ההר, את הכניסה המבוצרת לשטח, את שער הכניסה החשמלי הנעול ואיך לא, את עמדת השמירה המאוכלסת 24/7 מול השער.
אוטובוס מגיע לשער, השער מורם והאוטובוס נכנס לחניון שלפני המכון. כשתיים עשרה בחורות יורדות מהאוטובוס ונבלעות בפתח המכון, לעבודת יומן. המעלית מתחילה לעלות לעבר גב ההר.
יורי
אנחנו צריכים מעקב על ההר יום ולילה. תוכל לארגן את זה עם בני השבט שלך?
אחמד
בטח.