נווה
קח. זה צרור נוסף למפתחות המכון. אני לא מדווח לאף אחד שיש לך צרור כזה. אם אתה מתכונן להישאר כאן, בטח תזדקק לו. יש לך את הטלפון שלי במידת הצורך. חבל שאין לך רכב לידך. אף אחד לא יידע שאתה נשאר כאן.
יחיאל
בשביל מה אני צריך רכב? אני נמצא במכון ויוצא רק לעתים רחוקות. אם יישאר רכב בחניה, הבדואים ישמידו אותו ויידעו שיש אדם בפנים. זה רק יסכן אותי יותר. אם אני אצטרך לעזוב את המכון מאיזו שהיא סיבה, טלפון אחד ללידיה והיא תבוא לקחת אותי בתוך שעתיים.
נווה
במחשבה שניה, ייתכן ואתה צודק.
דממה קצרה משתררת.
יחיאל
תודה נווה. על כל הדברים שעשינו ביחד.
הם מתחבקים.
נווה
תודה לך, בלעדיך הפרויקט הזה לא היה מגיע לכלום.
אני אצא ואנעל אחרי את הדלתות. אם מישהו יגיע, תמצא מקום להתחבא, שלא יראו אותך.
יחיאל
אני רק אומר להתראות, לא שלום.
נווה פונה לעבר המעלית ונעלם בתוכה. המעלית יורדת ויחיאל נשאר לבדו במכון.
פנים. יום. במשרד ראש הממשלה
נווה יושב בחדר מנהלים מול פקיד רם דרג וחמור סבר.