יחיאל
אז מה נעשה?
נווה (עגום)
אין מה לעשות. הדברים כבר לא תלויים בנו.
יחיאל
אני לא אצא מהמכון, אשאר כאן. לידיה חזרה לבית החולים שלה, ואני היחידי שקיבלתי מנדט לתקשר עם היצורים.
נווה
אני לא רואה איך תצליח לעשות את זה כשהמכון יהיה סגור. גם אין לך רכב פרטי. עוד מעט, איש לא יישאר על ההר או מסביבו.
פנים. יום. בתוך ההר
יחיאל נוסע בקלנועית, בחליפת האב"כ שלו, בלון חמצן על כתפיו, לבדו, בניגוד לכל כללי הבטיחות. הוא מגיע לנקודת המפגש עם היצור. הוא מקטין את האורות לאורות חניה וממתין בחשיכה הכללית. הר הכונניות ניצב מאיים לפניו. לאחר כמה דקות מופיע בלא התרעה היצור. עיניו האדומות קודחות את החשכה.
יצור
שלום עליך.
יחיאל
עליך השלום.
יצור
מה בפיך?
יחיאל
הממשלה נפלה ותוך ימים ספורים יפסיקו את פעילות המכון.
יצור
אני מצטער לשמוע, אבל אין בכוונתנו להפסיק את הפעילות כאן בהר.