לידיה
שלושת החודשים שלי הסתיימו, אני צריכה לחזור לבית החולים אחרת אאבד את המשרה שלי.
נווה
אני מצטער, היית נחוצה לנו כאן, עשית עבודה חשובה מאוד. את עדיין נחוצה לנו, אבל אני מניח שאין לנו ברירה אלא להיפרד.
לידיה
אל תדאג, אבוא בסופי שבוע מידי פעם.
היא נצמדת לנווה, מנשקת אותו קלות על הלחי. אחר כך היא לוקחת את ידו של יחיאל.
לידיה
בוא, תלווה אותי לחניה.
יחיאל לוקח את המזוודה של לידיה. הם יורדים במעלית ויוצאים אל השמש הקופחת. נהג המכון ממתין ללידיה במכונית הממוזגת. לידיה ויחיאל מתנשקים. הוא מלטף את שערה.
יחיאל
אל תלכי ממני להרבה זמן.
לידיה
מותק, אני צריכה לומר את אותו דבר לך. תשמור על קשר, אני אבוא אליך בסופי השבוע, כשלא אהיה במשמרות, עם אוכל ביתי מבושל ובגדים נקיים. אני לא סומכת על מכונת הכביסה שיש לכם במכון.
יחיאל
תחסרי לי.
לידיה מחבקת אותו בחום. הם מתנשקים. אחר כך היא מכניסה את מזוודתה הקטנה למושב האחורי ומתיישבת בכורסת הנוסע, לצד הנהג. יחיאל עומד שם ומביט במכונית העוזבת את תחום ההר, מעלה בגלגליה ענן אבק.