פנים. יום. חדר
אדם
שכחתי לומר לכם, שמי הוא יחיאל. אני בן חמישים ושלוש, ועשיתי את כל חיי הבוגרים בג'וב הזה כחוקר. מובן מאליו שזה השפיע השפעה רבה על אישיותי, התנהגותי בחברה, עד כי נחשבתי ואף נחשב כיום כאדם לא חברותי במיוחד, טיפוס שכולם מתרחקים ממנו. אבל זה לא נכון, עובדה שמצאתי את אהבת חיי במהלך השנים הללו, דווקא בתחום העיסוק שלי. בתחילת דרכי הייתי יותר טיפוס תמים, שמח וטוב לב, אמנם לא במרכז החברה אך בטח לא מהמופנמים שבה. אבל כאמור היום, זה השתנה והג'וב שלי הפך אותי למה שאני.
חוץ. יום. במערה
חשוך במערה ונדרשות כמה דקות כדי שהעיניים יתרגלו לתאורת המערה. החייל שני משתחל גם הוא לתוך המערה. החייל הראשון ניגש למה שנראה כמו קיר שטוח בצורה לא טבעית. הוא ממשש בידיו את הקיר. הוא פונה לפתח המערה וקורא החוצה.
חייל ראשון
תביאו לי את הרובה שלי.
קנה רובה מוגש לחייל מבחוץ. הוא לוקח את הרובה ובקת הרובה חובט בקיר. במקום בו נחבט הקיר נראים סימני קילוף. חבטה שניה של קת הרובה פותחת פתח בקיר. החייל השני בידו גורף את שאריות החול ממה שהיה פעם קיר.
חייל ראשון (בתימהון)
מה זה?
עור קשקשים מתגלה ונחשף. קשקשים גדולים ובשרניים.
חייל שני
זה נראה כמו עור של חיה.
חייל ראשון
נראה לי כמו יצור פרה היסטורי…
החייל השני שולף מכיסו טלפון נייד ומצלם את עור הקשקשים שנחשף מתוך הקיר.