יחיאל
כן, הוא צריך להגיע עוד מעט.
עוד הוא מדבר ונווה ביחד עם שומר שני נכנסים לחדרה של הלן.
פנים. יום. במטבחון
נווה יושב מול שרה. הוא שומע אותה. היא בוכה.
שרה
אני מבקשת להתפטר, אני לא רוצה לגמור כמוה. נווה, תשחרר אותי מהעבודה הזאת. העבודה הזאת הורגת את הנשמה.
נווה (מרגיע)
תירגעי, אף אחד לא יחזיק אותך בכוח במקום הזה. אני רק מציע שתתאוששי מההתאבדות של הלן. רק אחרי זה תחליטי, בראש צלול.
שרה
שום דבר כבר לא ישנה את החלטתי.
נווה (עגמומי)
בואי נעבור קודם את ההלוויה.
חוץ. יום. בבית קברות
כמה עשרות אנשים עומדים מסביב לקבר הטרי, ערימת חול מעליו ועשרות זרי פרחים האנשים מעטרים אותו. הוריה של הלן עומדים המומים מעל הקבר ובוכים. כמוהם עוד כמה עשרות קרובים וחברים. יחיאל ונווה עומדים מאחור ומשקיפים על תהליך הקבורה.
יחיאל
מי יודע? אולי עכשיו נוספה עוד כוס, של הלן, לכונניות שבאולם.
נווה
מי יודע?
שרה עומדת מעל הקבר, גוחנת מעליו ומניחה זר פרחים גדול.