חוץ. יום. הר בנגב
הר נידח במדבר, ההר לא גבוה במיוחד וחלקו העליון שטוח.
ZOOM IN
התמונה מתקרבת להר, שומם וללא צמחיה.
כותרות הסרט: המכון
פנים. יום. חדר משרדי
אדם יושב בשולחן גדול לבדו בחדר. מצלמת וידיאו מולו מצלמת אותו. הוא מבוגר, צלקת ישנה מכערת את רקתו. יש לו כרס קטנה והוא קירח למחצה.
אדם
אני רוצה להתוודות. אני עומד לשבור את השתיקה שגזרתי עלי לפני שנים רבות. אני הולך להפר את הסודיות שבה התחייבתי למדינה אבל אני לא יכול לשתוק יותר. גם אם יפעלו השלטונות לאסור אותי מה הם יכולים לעשות לי? להרוג אותי?
אני רוצה להשתחרר, מהקריירה שלי, שהיא למעשה כלא אחד ארוך, שבו לא חייתי חיים רגילים. אז מה אם אני עשיר? כאחד שרק מקבל משכורת דשנה מהמדינה אבל לא יכול לבזבז אותה, מה כול זה שווה?
תשאלו איך זה קרה? שלפני עשרים ושבע שנים פנה אלי נציג ממדינת ישראל וביקש שאצטרף ליחידה מיוחדת במינה. אני, סטודנט להיסטוריה של ארץ ישראל באותו זמן, נמצאתי מתאים עם עוד כמה אנשים בודדים, להקריב את חיי למדינה ללא תאריך פג תוקף. תגידו, זה שיגעון, אבל הייתה כאן גאווה, טיפשית ללא ספק. נבחרתי בשל היותי מתאים מתוך הרבה מועמדים וזה ממכר, הגאווה והפטריוטיות. אחרי שנים, אני מוצא את עצמי באפיסת כוחות נפשית, אחרי שנתתי למדינה את כל הנשמה שלי. (שתיקה)
המקצוע שלי הוא… חוקר. לא מהסוג שאתם חושבים. אבל אני מקדים את המאוחר, תחילה עלי לספר לכם את הרקע של כול זה. כל זה החל בשנת 2041 כאשר…