מפקד התחנה
עכשיו אני רוצה לומר לכולם: יהודה הוא עריק ופועל בחשאי להגניב נשק ששייך למדינת ישראל ולצה"ל לתוככי הגדה. הוא פושע שצריך להיאסר בכל מחיר. אם צריך לירות, תירו. האיש הזה חייב לסיים היום את שהותו בישראל בכלא לשנים רבות.
הוא עוזב את חדר הישיבות. האנשים נשארים שם לשבת, משוחחים בינם לבין עצמם בשקט.
פנים. יום. חדר בקרה
גבי ניגש לאחד האנשים שעל לוח הבקרה ועומד מאחוריו. אליו מצטרף גם סגנו. האיש שיושב על מסך הבקרה מצביע באצבעו.
המסך מראה את הוואן התקוע בכביש, את חילוצם של יהודה ותמר, ומעברם לעבר חורשה סמוכה שם הם מסתתרים.
חוץ. יום. בתוך חורשה
קבוצת האופנועים נעמדת מתחת לעץ עבות. מישהו מסיר את כובע הגרב שלו. הוא מגיש ליהודה ותמר חולצות שחורות וכובעי גרב.
רחפן מופיע מתחת לקו העצים מנסה לראות מה הם עושים. אחד האופנוענים מכוון אקדח ויורה מספר יריות מדודות שמפילות את הרחפן לאדמה. הוא ניגש לרחפן ודורס אותו בשתי רגליו, שובר את המצלמה שמחוברת אליו. מישהו אחר צועק.
מישהו אחר
כולם למען אחד, אחד למען כולם.
ברעש אופנועים עז הם יוצאים מהחורשה ותוך דקות הם מתפזרים לכעשרה כיוונים שונים. רובם פונה לכיוון ראש העין, לבית אריה ואפילו לבן שמן. כולם נוסעים לא בכבישים רגילים אלא בדרכי עפר לאורך החורשות המקיפות את אלעד וכביש המחצבות. אחרים נוסעים על שדות ג'לג'וליה לכיוון צפון וכמה לכיוון אריאל.
איש בקרה
הנה כאן, תראה איך הם התפצלו!
גבי
אני רואה.