חוץ. צהריים. בבית קפה
נועם יושב על שולחן וכיסא הצמודים לחלון הראווה של בית הקפה, מהצד של הרחוב. הוא שותה קפה קר ולועס סנדוויץ'. הטלפון מצלצל. נועם מרים את הטלפון לאוזנו.
נועם
הלו, מי זה?
המדאם
שלום נועם. אני שולחת לך כתובת חדשה. לפי הלקוחות החדשות שלך ניכר שכולן מרוצות. אני מקווה שתמשיך לעשות עבודה טובה.
נועם
אשתדל.
המדאם
זו מישהי מפורסמת, אז שתיקה חובה. אתה יודע שזה סופר רגיש!
נועם
תסמכי עלי. הפה שלי כמו כספת.
המדאם
ואל תשכח לבוא אלי מחר, לאסוף את הכסף שצברת…
נועם
תודה, אני אגיע, ביי.
פנים. מלון. בקצה הלובי
נועם עומד ליד המעליות, מחכה להגעתן. לידו נעמדת אישה כבת חמישים ומעלה. הוא מביט בה ומחייך אליה. היא מחזירה לו חיוך. נדמה לנועם שהוא כבר ראה אותה בעבר. הוא נכנס למעלית ואיתו האישה. הם ממשיכים להחליף חיוכים בזמן שהמעלית עולה לעבר הקומה השלושה עשר.