מלכה ניגשת לחדר השינה, מחדר הארונות הקטן היא נוטלת את אחת מקופסאות הנעליים שלה, תוך שהיא שופכת את הנעליים שבתוכה לרצפת חדר הארונות בלא רחמים. היא חוזרת לסלון וממלאת את הקופסה בשטרות.
מלכה
תעלה את הקופסה לבוידם, עכשיו יש לך שתי רגליים.
פנים. יום. באולפן הרדיו
נועם יושב באולפן, פיו קרוב למיקרופון.
נועם (במונולוג)
עכשיו אומר לכל מאזיני שהם נכים ושואלים את עצמם האם כדאי להרכיב לכם פרוטזה כזאת. התהליך הזה היה כדאי, בהחלט, כל רגע. למרות שהצ'יפ AI מעט מרדני, זה שווה את תשוקת ההליכה שוב. זו הרגשה נהדרת של… התעלות רוחנית ממש. אל תוותרו על האפשרות לנוע שוב עם רגליכם וידכם, תנועות שכבר נעלמו מהלקסיקון שלכם. תנו למוח שלכם להתענג על פקודות פשוטות כמו ללטף מישהו או מישהי, כמו ללכת ברחוב כמו אדם נורמלי…
ה-AI (מתפרץ לשידור)
כל הכבוד, נועם. לא ידעתי שזו דעתך.
נועם (עונה לו)
זה שווה, למרות שאתה קוץ בתחת.
חוץ. צהריים. רחוב
נועם יוצא מפתח תחנת הרדיו. שתי בחורות ניגשות אליו ומבקשות ממנו חתימה. אישה זקנה נוספת מבקשת להדביק לו נשיקת תודה על לחיו. נועם נבוך אבל נענה למעמד הזה. הטלפון שלו מצלצל.
הוא מקרב את הטלפון לאוזנו, מפקיר את מעריציו, מתרחק מהם.
מדאם
יש לי עבודה בשבילך. זו עבודה עדינה. מדובר בגברת בת שבעים, שעושה מסיבה לרגל יום הולדתה.