פנים. יום. בבית קפה
מלכה בבגדי בית החולים הירוקים שלה, יושבת עם חברה טובה שלה, גבי, ג'ינג'ית, בבית קפה.
מלכה
אז זהו יקירתי, נועם עובד במשרה שמכניסה לו היום אלף שקל בלבד וביחד עם הקצבה שלו יש לנו כחמש אלפים שקלים, בעוד שמונה חודשים ההכנסה של קצבת הנכות שלו מהמדינה תרד מארבעת אלפים לאלף, וזה אובדן הכנסה של כשלושת אלפים שקל בחודש. התקציב שלנו ייפגע מאוד.
גבי
קראת לי לכאן כי את רוצה שאייעץ לך. אז מה קורה?
מלכה
בשיחה שלי איתו הוא אומר שלעבוד בבית חרושת או במפעל הוא לא יכול, וגם עבודה עם קהל הוא לא בדיוק אוהב. בתחנות הרדיו האזוריות מעריכים אותו אך לא מוכנים לתת לו יותר זמן שידור. הם סתם מוצצי דם.
גבי
אז מה הבעיה? תגיעי לעיקר?
מלכה מתחילה להזיל דמעות.
מלכה
הוא אמר לי בצחוק שיש שני דברים בהם הוא מצוין.
האחד שיש לו קול רדיופוני והוא מגיש טוב מאוד ברדיו, והשני שהוא מאהב מצוין. ומכאן הוא הגיע לזה שהוא רוצה להיות ג'יגולו. הוא אמר את זה כבדיחה, אך את יודעת שבכל בדיחה יש שמץ של אמת.
גבי
נו?!
מלכה
מה נו?