חוץ. לילה. במכונית הטויוטה קורולה של יחיאל
מעט אחרי צומת רהט המכונית נתקעת בפקק של כמה ק"מ ארוכים. שיירת ענק של מכוניות מציגות את אורותיהם האדומים האחוריים בפניו של השד. השד מתרגז וצועק בתוך המכונית.
השד
אני ממש מתרגז! ממש!
השד מקלל וחובט בהגה בזעם אך לשווא. בתום כשלושת רבעי השעה התנועה מתחילה לזרום לאיטה. עובדי מע"צ עומדים שם, מבולבלים מעט ומנהלים בכבדות את התנועה. אחד מעובדי מע"צ מנופף עם דגל צהוב לנהגים שעוברים אותו.
השד פותח את החלון ויורק לעבר נעליו של הפועל שמנופף בדגל. אש פורצת ונעלי העובד מתחילים לעלות באש. שני עובדים אחרים מזדרזים להשכיב את החבר שלהם וחולצים את נעליו העולות באש. השד כבר עובר אותם במכוניתו וממשיך את דרכו באיטיות מתסכלת.
פנים. לילה. בדרך לירושלים
המלאך ויחיאל ישובים מאחורי הטייס. ההליקופטר שרוי בחשכה ורק האורות העולים מלוח השעונים מאירים באור חיוור את פנים תא הטייס. יחיאל מחייג לראובן.
יחיאל
הלו, ראובן? זה אני יחיאל. אנחנו בהליקופטר בדרכנו לכנסת. האם תוכל לסדר שיכניסו אותנו בלי בעיות בכניסה?
ראובן יושב עם הפיג'מה שלו על מיטתו.
ראובן
אני אנסה להרים טלפונים לכמה קודקודים. זה לא פשוט בשעות אלה של הלילה.
יחיאל
המצב כולו אינו פשוט! תעשה את מה שאתה יכול, שלא נעמוד כמו עניים בפתח.